חדשות תיירות

10,000 מטוסים בשמים

32 אלף רגל. אוויר רחוץ וקריר זורם בריאות. שמים כמעט שחורים יחד עם שמש בהירה וקדמונית כמו שרואים רק באפריקה. הרחש החדגוני של מנועי הסילון ושל הרוח שזורמת במהירות של 900 קמ"ש מסביב לגוף האלומיניום של המטוס, משחרת לכל סדק או פגם.

זוג מבוגר מנמנם במושבים שלפני, ילד צוחק כמה שורות מאחור, שתי דיילות מסתודדות במטבחון, אחת מסמיקה והשנייה מחבקת אותה, ואני חושב שהן כנראה לא מדברות על עבודה. הקפטן שוב ממלמל משהו לא ברור במערכת הכריזה, ומייקל במושב שלצדי מצליח איכשהו לשלב נמנום וקריאה, כך שזה כמעט נראה טבעי.

אני מביט החוצה מהחלון, חצי מסונוור, ומספיק לראות צללית גדולה וכהה. הראייה וההבנה שלי עוברות להילוך סופר אטי. הצללית חוצה את הפריים שלי במהירות משולבת של 1,600 קמ"ש, ובכל זאת המוח מצליח ללכוד את הגוף הכסוף של המטוס השני, כמה אותיות לועזיות שלא מצטרפות לכדי שם או מלה מלאה, שורה של חלונות שמן הסתם מאוכלסים בנוסעים כמוני, ואני מספיק לשאול את עצמי אם מישהו מהם רואה את מה שאני רואה ומגיע עם עצמי למסקנה שבטוח שכן. מאות אנשים, אחד או אחת מהם ודאי מביטה עכשיו החוצה וחושבת בדיוק כמוני - יפגע או לא יפגע?

הננו-שנייה חולפת וחבטה עמוקה ועצומה בצדו של המטוס מספקת תשובה ברורה. לרגע נדמה כאילו המטוס פשוט יבלע את המהלומה וימשיך כאילו מאומה, אבל אז האשליה מתפוגגת. פס הקול הסילוני מתחלף לדיסהרמוניה של קריעה והתפרקות מצדו הימני של המטוס בזמן שהעולם נוטה חדות ימינה. הנוסעים מתעוררים בבהלה לעולם חדש כאשר השלמות המבנית של המטוס מאיימת להיכנע לכוח הרוח והכבידה.

כשהמטוס נוטה מטה אני מביט שוב מהחלון וקולט בזווית העין שברי מתכת שניתזים לכל כיוון ולהבה בודדה בשמים. אנשים צועקים או שותקים מסביב בעוד המטוס, כמו מתאגרף אמיץ אבל לא צעיר, מנסה להתאושש מסנוקרת הנוק-אאוט שספג הרגע. אני מדמיין את צוות האוויר נלחם בהגאים הנמוגים וצועק אחד לשני ואל מערכת הקשר בתוך הקקופוניה של אלף אזעקות שמתעוררות אחת אחר השנייה.

באורח פלא המטוס מצליח להתייצב לכיוון שמאל וממשיך בדרכו. אבל עכשיו הכל רועד ומזמזם וכאוטי, המטוס עולה ויורד, נוטה ימינה ואחר כך שמאלה ורעשים זרים ומאיימים עולים מכל הכיוונים. אחד הטייסים מדבר בכריזה, בדרך לא ברורה קולו ברור ויציב מעל לרעש. או אולי זו השמיעה המחודדת שלי. הוא מבקש להתכונן לנחיתת אונס ומסביר שנפגענו ממטוס אחר שלא שמר על נתיב הטיסה שלו ושאנחנו מנמיכים לנחיתה בשדה תעופה חלופי.

בפעם הראשונה בהיסטוריה של מאות טיסות אני מהדק היטב את חגורת המושב שלי, נאחז בכל שבב אבזם כאילו שזה מה שיעזור. מייקל מביט לכיווני ואני רואה את פרצופו וחושב שכך בדיוק גם אני נראה מן הסתם. בליל של אלף תחושות, אימה ותקווה, וחוסר אמונה שזה באמת קורה. התנגשות אווירית? זה משהו ששומעים עליו, לא חווים אותו. אולי מכיוון שמי שחווה אותו לא ממש שורד כדי לשתף אחרים באיך בדיוק זה מרגיש. אני נזכר שקראתי פעם שבכל רגע נתון יש כ-10,000 מטוסים בשמי ארה"ב, ולמה דווקא שלנו?

איכשהו אני מעז לגחך לעצמי וחושב שזאת חתיכת הרפתקה ושאם נשרוד את זה בטח נצטרך הרבה כדורים כדי אפילו לחשוב לעלות שוב לטיסה בלונה פארק. אני מיד כמובן גם מדווח לעצמי שמאוד לא כדאי לחשוב מחשבות חיוביות שהרי ידוע שהן מזמינות ומביאות את העין הרעה, ומיד אכן כך בדיוק קורה.

המטוס נכנע לבסוף ומתפרק סביבנו. הרעש נהפך לשקט מוחלט כאשר האוויר מתפוצץ בקבינה כשגוף הלחץ של המטוס נבקע והאזניים מתפוקקות. אובדן אוריינטציה מוחלט ומיידי כשהכל מסתובב במהירות מטורפת, ולרגע קר כקרח או רותח הזמן הסובייקטיווי שלי נמתח, ומייצר מאות תמונות, כמעט סטילס, של נוסעים, ותיק יד מעופף, ותאורה מהבהבת, וחלקי מטוס, ואדמה רחוקה, ושמים בהירים ללא ענן, כולם חגים מסביבי ועדיין אצים קדימה במהירות של מאות קמ"ש אל תוך חומת האוויר שמפרקת את הכל לגורמים.

ואני לא מבין איך מייקל עדיין לצדי ונראה... רגוע, ובתוך כל מהומת האלוהים הזאת הוא מנסה להגיד לי משהו. והוא מושיט יד לכיווני ואני מקיץ מהחלום כשהוא נותן לי אגרוף ידידותי לכיוון הכתף כדי להעיר אותי.

צור קשר

QR Code
קוד זה מיועד לקריאה באמצעות טלפון נייד המצוייד במצלמה.

לפרטים נוספים:
www.QRCode.co.il