חופשה? לא בלי המחשב שלי
זה לא עולם קל. במיוחד עם הלחות הזאת. אבל אני לא אשת דיבורים, אני אשת מעשים. שקר. אני בהחלט אשת דיבורים. אבל בכל זאת אני לא אשב ואתחנן לפני המזגן שישוב לתחייה. הו לא, אני אבעט בו. ואקלל קצת. אחר כך אני אדבר על זה. בסוף אני אנסה להרכיב בכוחות עצמי מאוורר. זה לא יילך, אגב.
וכך מצאתי את עצמי אומרת ל-5 ממיודעיי "בואו נזרוק את הכל לעזאזל ונלך לים! נתערסל בחיקו של פוסידון ושלווה תבוא בלבנו.”!
הישראלים היו כאן
ראוף זמאן, עובד בבית המלון "אנתאה," עושה עכשיו את הסיבוב הקבוע שלו לבקרת נזקים. בעשר בבוקר, יום שישי, הוא לא פוסח על אף חדר ובוחן את מידת ההרס שהשאירו אחריהם הנערים הישראלים בליל אמש. הכעס שלו גדול במיוחד לנוכח הממצאים: חלונות שבורים, מיטה שבורה, שולחן שבור וכיסאות שבורים. בבריכה צפה קופסת פיצה, לצדה נחים בקבוקים ריקים, פחית שתייה וכיסאות נוח. צ'יפס שנזרק למים ובדלי סיגריות שקועים במצולות.
"זה נורא," הוא מקונן. "אתמול בלילה, כשראיתי אותם שופכים אלכוהול וצ'יפס לתוך הבריכה, ביקשתי מהם שיפסיקו. התחננתי. אמרתי להם: 'אתם הורסים לעצמכם.
1 באוגוסט 20082 באוגוסט 20085 באוגוסט 20086 באוגוסט 20087 באוגוסט 20088 באוגוסט 200810 באוגוסט 200811 באוגוסט 200812 באוגוסט 200813 באוגוסט 200814 באוגוסט 200815 באוגוסט 200817 באוגוסט 200818 באוגוסט 200819 באוגוסט 200820 באוגוסט 200821 באוגוסט 200822 באוגוסט 200824 באוגוסט 200825 באוגוסט 200826 באוגוסט 200827 באוגוסט 200828 באוגוסט 200829 באוגוסט 200830 באוגוסט 200831 באוגוסט 2008
